הורים, למען הילדים שלכם, הרימו את הראש מהמסך!

במפגשים שלי עם ילדים ובני נוער התלונה הכי שכיחה בנושא היחסים עם ההורים, היא שההורים שלהם מבלים יותר מדי זמן בטלפון. משפטים כמו "אני מרגיש שאני לא חשוב לה..", "אבא שלי בכלל לא שם לב שאני חוזרת הביתה כי הוא תקוע בווטסאפ" או "אי אפשר לדבר איתה יותר משני משפטים כי היא כל הזמן מקבלת הודעות" הפכו לעניין שבשגרה.

שורה של מחקרים מהשנים האחרונות מחזקים את ההנחה שהורים המוסחים מילדיהם בגלל הטלפונים פוגעים בהתפתחותם הרגשית והחברתית:

מחקר שנערך בארה"ב בקרב 50 תינוקות בגילאי 7 חודשים עד שנתיים הראה שהורים אשר עושים שימוש בטלפונים בנוכחות התינוקות, אמנם נוכחים שם במרחב הפיזי, אך נעדרים בהתייחסותם ותגובותיהם. התינוקות הראו יותר סימני מצוקה ופחות עניין בחקר הסביבה כאשר אימותיהם היו עסוקות בטלפון שלהן. ילדים אשר אימותיהם דיווחו על יותר זמן בטלפון גם במהלך היום יום הפגינו התנגדות רבה יותר וזמן התאוששות רגשית ארוך יותר מאשר תינוקות לאימהות אשר כיבו את הטלפון שלהן.

בסקר אינטרנטי בינלאומי אשר ערכה חברת AVG בקרב כ – 6,000 ילדים בני 8-13 והוריהם, 50% מהילדים טענו שהוריהם בודקים את הטלפון יותר מדי פעמים ו – 36% אמרו שהכי מעצבן זה שההורים מוסחים ע"י הטלפון באמצע שיחה. שליש מהילדים הוסיפו שזה גורם להם להרגיש לא חשובים.

קת'לין שטיינר-אדייר, פסיכולוגית קלינית אשר כתבה את הספר: "הנתק הגדול: לשמור על הילדות והיחסים המשפחתיים בעידן הדיגיטלי" ראיינה אלפי ילדים בגילאי 4-8 בנושא הרגלי השימוש בטלפון של ההורים שלהם. לדבריה, ילדים רבים תיארו את עצמם כ"עצובים, עצבניים, כועסים ובודדים" כאשר ההורים שלהם היו עסוקים בטלפון. "המסר שאנחנו מעבירים לילדים הוא שהם משעממים אותנו, לא מעניינים ולא מושכים כמו שום צפצוף אשר עשוי להגיע מהטלפון בכל רגע".

מחקר שנערך בפילדלפיה בדק את השפעת הטלפונים על יכולות רכישת שפה של ילדים. אימהות אשר קיבלו שיחת טלפון תוך כדי ניסיון ללמד את הילד בן השנתיים מילה חדשה הביאו לכך שהילד לא קלט את המילה החדשה. שפה היא המנבא הטוב ביותר להישגים בבית הספר. והמפתח ליכולות שפתיות גבוהות הן שיחות שוטפות בין ילדים למבוגרים.

דר ג'ני רדסקי, רופאת ילדים המתמחה בהתפתחות הילד בילתה יחד עם שניים מעמיתיה, את אחת מחופשות הקיץ בתצפית על 55 קבוצות הורים במסעדת מזון מהיר. מתוך 55 מבוגרים שאכלו עם ילדים 40 צפו בטלפונים. במצב הזה ילדים עשו יותר מאמצים כדי למשוך תשומת לב חיובית (כמו לשיר ולעשות פרצופים מצחיקים) או שלילית כמו לתת מכות לאחים הקטנים. הורים שנישבו במסכים הגיבו לילדים בצורה איטית יותר, אגרסיבית ולא מותאמת. לעיתים קרובות הם התעלמו מההתנהגות לאורך זמן ואז נזפו בילד בטון רובוטי מבלי להסתכל עליו.

בארה"ב בשנים 2007-2010 (מאז המצאת האייפונים) עלו פציעות ילדים עד גיל 5 ב – 12% לאחר שדווחה ירידה בעשור הקודם. הפציעות התרחשו בזמן השגחת הורים ולא מטפלים אחרים (אשר להם אסור לעשות שימוש בטלפונים בזמן עבודתם)

מחקרים על צפייה בטלוויזיה (מהם אפשר להקיש על צפייה במסכים אחרים) מראים שהורים שצופים בטלוויזיה בתדירות גבוהה, גם ילדיהם צופים בה בתדירות גבוהה יותר. כאשר הטלוויזיה ברקע, יש ירידה של 90% בכמות המילים שמבוגרים אומרים לילדים קטנים, מה שעלול להביא לעיכוב שפתי.

הקפדה על מס' כללים יכולה לשפר את התקשורת עם הילדים ואת ניהול זמן המסך כאשר אתם כנוכחותם:

1. כאשר הילד פונה אליכם ואתם בטלפון אימרו לו מה אתם עושים כרגע (כותבים הודעה, עונים למייל, קוראים כתבה) ועדכנו אותו בתוך כמה דקות תתפנו (והכי חשוב - הקפידו להתפנות כמובטח ולחזור אליו)

2. כאשר אתם משוחחים עם הילד או נמצאים בזמן בילוי משותף העבירו את הטלפון למצב "שקט" והניחו אותם מחוץ לטווח הראייה שלכם. זה יפחית את סיכויי הפיתוי לבדוק מה קורה בו.

3. זיכרו שאתם בראש ובראשונה דוגמה אישית בהתנהגותכם - כמו שאתם מתנהגים עם המסכים כך גם הילד ינהג בהם.