ללא "אפקט קולידג" לא יהיה פורנו באיטנטרנט
אפקט קולידג' – מנגנון בילוגי עתיק אשר יכול להתגבר על דחיה של אורגזמה נוספת אם יש בסביבה פרטנרים חדשים אשר מתחננים להיות מופרים. על זה מבוסס הפורנו האינטרנטי. המכניזם הנוירולוגי הזה תופס כל הזדמנות ארוטית – כולל אלה שעל המסך שלך, כהזדמנות גנטית
ברת ערך, ודוחף אותך לפעולה בעזרת נוירו כימיקלים חזקים.
מה קורה כאשר מכניסים חולדה זכר לכלוב עם חולדה נקבה? בתחילה יש טירוף מיני. ואז, הזכר, באופן פרוגרסיבי מתעייף מהנקבה הספציפית הזאת. גם אם היא רוצה עוד, לו זה הספיק. אולם, אם נחליף את הנקבה המקורית בנקבה חדשה, פרסטו! הזכר חוזר לחיים ובאצילות נאבק כדי להפרות אותה. אפשר לחזור על פעולה זאת עם נקבות חדשות עד שהוא כמעט מת מתשישות. מדענים מכירים את התופעה הזאת כ"אפקט קולידג'" וזה נצפה בנקבות גם כן.
הזכר הולך אחרי כל נקבה בגלל עליית הדופמין במוח. שום דבר טבעי לא מתקרב לאותה רמת דופמין כמו סקס, מכיוון שהגנים שלנו רוצים לפלס דרכם לעתיד יותר מכל דבר אחר. עליית הדופמין מורה לעכבר לא להשאיר אף נקבה לא מופרית.
הדופמין הוא הכימיקל המוחי שיוצר את המוטיבציה של "אני חייב להשיג את זה". בלעדיו לא נתאמץ לפעול, לרדוף אחרי הישגים ואפילו לאכול. כאשר הדופמין נופל, כך גם המוטיבציה. הדופמין הוא גם הפיתיון של כל ההתמכרויות. המוח של מתמכר הופך לפחות רגיש לו, ולכן, באופן פרדוקסלי, ליותר נואש כדי להשיגו.
בחזרה לחולדה. לאחר כל הזדווגות שלו עם אותה נקבה מעגל התגמול שלו מפריש פחות ופחות דופמין (ראו גרף). בפעם החמישית שבה הזכר מזדווג עם אותה נקבה, לוקח לו 17 דקות לגמור. זמן השפיכה עולה ככל שכמות הדופמין שמשתחררת יורד. אך אם נמשיך להחליף לנקבות חדשות, הוא יכול לסיים את תפקידו מאוד מהר בכל חמשת הפעמים. המוח שלו מחדש את הגבריות שלו עם השפרצות חזקות של דופמין בתגובה לכל נקבה חדשה.
בניגוד לחולדות, בני אדם נקשרים בזוגות. אנחנו מכווננים לגדל צאצאים ביחד – ולמצוא רמת סיפוק הוגנת בזוגיות שלנו. אבל אפקט קולידג' מסתתר בתוכנו גם כן. פעם שוחחתי עם גבר אשר גדל בלוס אנג'לס. "הפסקתי לספור אחרי 350 מאהבות", הוא התוודה, "ואני מניח שיש משהו מאוד לא בסדר איתי בגלל שתמיד איבדתי מאוד מהר עניין מיני בהן. חלק מהנשים האלה היו יפיפיות אמתיות"
בזמן שיחתנו, אשתו השלישית עזבה אותו לטובת גבר צרפתי והוא היה מיואש. היא איבדה בו עניין.
ארוטיקה באינטרנט יכולה לדרבן משתמשים ללא הרף. "פרטנרים" אינסופיים שומר על הדופמין גואה. בחור אחד שם לב איך החידוש הוא הפיתיון: "אספתי הרבה פורנו. חשבתי שאני צובר בסיס נתונים נפלא של הנאה. אבל אני לא זוכר פעם אחת שחזרתי לצפות באותו סרט פעמיים. החלק המושך זה כוכבת חדשה, סרט חדש, התנהגות חדשה"
באופן לא מפתיע, מחקרים רבים מראים שחולדות ובני אדם לא שונים כאשר זה מגיע לתגובה לחדשנות מינית. לדוגמא, כאשר חוקרים אוסטרלים הציגו את אותם סרטים ארוטיים שוב ושוב, איברי המין של הנבדקים חשפו ירידה הדרגתית בעוררות המינית.
לאחר 18 צפיות, בדיוק כאשר הנבדקים החלו לאבד עניין, החוקרים הציגו ארוטיקה חדשה וכך החזירו את העניין של הנדבקים ואברי המין שלהם (כן, נשים מראות תגובות דומות).
דופמין מחפש כל דבר חדש – במיוחד אם זה מיני. מחקר מאשר שציפייה לתגמול וחידוש מגבירים אחד את השני כדי להגדיל את ההתרגשות ולחוות מחדש את המוח הלימבי. לחלק הפרימיטיבי של המוח לא אכפת אם כבר היה לך מספיק סקס, הוא רוצה תוצאות גנטיות. לדוגמא, סותי, השרקן, פרץ לכלוב שהיו בו 24 נקבות. הוא היה מותש עוד ימים רבים לאחר שהוצא מהכלוב (מחקר על מכרסמים אחרים מראה כי התאוששות מלאה של המוח לוקחת כ – 7 ימים, ומחקר על בני אדם גם כן מגלה מחזור של 7 ימי התאוששות לאחר שפיכה).
הגנים של השרקן היו מאושרים, הוא הוליד 42 גורי שרקנים. הזדמנויות כאלה היו פעם נדירות לזכרים, אבל אפקט קולידג' מוודה שבהיתן ההזדמנות, זכרים יתעלמו מהמגבלות הטבעיות שלהם ויעשו את זה עד שיתמוטטו.
ברור שזכרים צריכים זמן כדי לאושש את האונות שלהם. אך מה קורה למשתמשי הפורנו של היום? כמה מהם מתעלמים ממנגנוני השובע המיני שלהם – מבלי לאפשר לעצמם להתאושש כיאות? יש תמיד עוד "פרטנר" מפתה אשר דורש להיות מופרה. מרשים כיצד גברים עם בעיות זקפה אשר נגרמו כתוצאה מפורנו, מפסיקים להשתמש בפורנו וחווים חוסר תפקוד. ברגע שהם מרימים את הרגל מהגז, הליבידו שלהם תופס תרדמה אשר נמשכת שבועות – גרסה קיצונית של תקופת ההתאוששות של השרקן.
חדשנות עשויה לגרום לפרטנרים להיראות פחות מושכים
דופמין לא משתחרר רק בתגובה לחדשנות. כאשר משהו מעורר יותר מהצפוי, מעגל התגמול של המוח "יורה" דופמין "כמו משוגע". פורנו באינטרנט תמיד מציע משהו לא צפוי, משהו יותר קינקי.
לעומת זאת, יחסי מין עם אהובתך הם לא תמיד יותר טובים מהצפוי. הוא גם לא מספקים גיוון אינסופי. הם מציעים תגמולים אחרים מרגיעים. למרבה הצער, חלק פרימיטיבי במוח שלך מניח שכמות של דופמין שווה לערך של פעילות גם כאשר היא לא.
השורה התחתונה – יותר מדי גירוי סינטטי עשוי לגרום לפרטנרים שלך להיראות כמו דייסת שיבולת שועל קרה. על פי מחקר משנת 2007, חשיפה בלבד לסדרה של תמונות של נשים סקסיות גורמות לגבר להעריך פחות את הפרטנרית שלו לחיים. הוא מדרג אותה נמוך יותר לא רק במידת המשיכה, אלא גם החום והאינטליגנציה. בנוסף, לאחר צריכת פורנוגרפיה, נבדקים ממחקר בשנת 1988 דיווחו על שביעות רצון נמוכה יותר מהפרטנריות שלהם – כולל חיבתם לבת הזוג, הופעתה, הסקרנות המינית לגביה והתפקוד שלה.
אפילו לפני כמה עשורים, בת הזוג בד"כ סיפקה יותר דופמין מאשר אוננות אל מול תמונה של אישה. אחרי הכל, אחרי ש"מיס יולי" הופרתה לחלוטין, רמת הדופמין ירדה. היה עליך לחכות ל"מיס אוגוסט". ואז הגיעו חנויות המין. אך כמה פעמים יכולת לגמור מול אותו וידאו לפני שהגיע הזמן למשהו חדש? (וגם היה צריך לשלם..)
לעומת זאת, הפורנו האינטרנטי היום מציע "זיקוקים" אינסופיים בלחיצת עכבר. אתה יכול לצוד (עוד פעולה משחררת דופמין) במשך שעות, ולחוות יותר פרטנרים חדשים בעשר דקות מאשר אבות אבותינו חוו כל החיים. מנת דופמין אחרי מנת דופמין יכולה להביא להשפעה הדומה לסמים (ה"היי" מקוקאין לדוגמא מגיע מעודף של דופמין אשר מסתובב במוח). זה חזק מספיק כדי לעקוף את המנגנונים המיניים הנורמליים שלך לאחר אורגזמה.
"אוננתי לדמויות סטטיות של פורנו מאז שהייתי מתבגר. לפני שש שנים התחילו לי בעיות בזקפה. הבעיה התחילה כאשר הייתה לי גישה לפורנו אינטרנטי בפס רחב. המהירות של התכנים הביאו אותי לצפות בכל מה שיכולתי. בסופו של דבר חיוותתי את המוח להתגרות רק ע"י אוננות לפורנו. אני במערכת יחסים עם אישה מדהימה ב – 4 שנים האחרונות ושמתי לב לירידה הדרגתית בליבידו שלי ועלייה בבעיות הזקפה".
הרבה פעמים שומעים ש"פורנו היה כאן מאז ומעולם אז זה כנראה בלתי מזיק". אולם הטענה הזאת היא חסרת משמעות כאשר מבינים את ההשפעה של חדשנות על המוח. הפורנו האינטרנטי שפועל 24/7 עם ז'אנרים בלתי מוגבלים לא מאפשר לך להרוות את התיאבון המיני שלך. הוא מאפשר לך ללכת הרבה מעבר – לעיתים עם השלכות מצערות. יש כאלה אשר אוננות מול פורנו אינטרנטי הופך להיות מושך יותר מסקס:
"זה רחוק מלהיות רק 'עוד שפשוף', אנחנו, המאוננים הכרוניים, הרבה פעמים עושים "על הסף": להביא את עצמנו לכמעט אורגזמה שוב ושוב מבלי שפיכה. אנחנו מחזיקים רמות גבוהות של עוררות מינית במשך שעות. אני משתתף פעיל בכמה קבוצות אינטרנטיות הממוקדות באוננות ואף מנחה אחת כזאת.
רבים מאתנו הולכים עד כדי נטישת שותפים למין, אפילו בזמן שהפרטנר נמצא שם ומוכן. גם טבענו את המושג "אימפוטנטיות זוגית" לתופעה המשותפת של היכולת להגיע לזקפה בשביל פורנו אבל לא בשביל בת הזוג".
וואוו! מכניזם אבולוציוני שנועד להגדיל את הצאצאים והמגוון הגנטי גורם למשתמשי פורנו להימנע מבנות זוג אמתיות? כן, בגלל שהמכניזם מופעל ע"י דופמין. המוח מניח שאם משהו מעורר אותך כל כך, זאת חייבת להיות הזדמנות להפרות.
אלא אם כן אתה מבין שאת המכניזם המוחי הנסתר של אפקט קולידג', אשר דוחף אותך ללחוץ על הגז גם כאשר קיבלת די והותר, קשה לחבר בין ליבידו שלא יודע שובע לבין העובדה שהמוח שלך מגיב פחות ופחות בגלל עומס יתר של דופמין. המצב הוא פרדוקסלי בגלל ששיקוי האהבה החזק של עוד פורנו בהתחלה מרגיש כאילו זאת התשובה לכל בעיה בביצועים המיניים.
המציאות, לעומת זאת, היא שחוסר שביעות הרצון הכימי במוח עשוי לתדלק את הדחף שלך לחפש עוד גירויים. רמז לכך שתרמוסטט הליבידו שלך התחייל מחדש יהיה כאשר אתה צריך פורנו אינטרנטי על מנת להשיג זקפה או לגמור.
סימנים נוספים יהיו חוסר מנוחה גובר, עצבנות, חוסר שביעות רצון, תשוקה לסקס קינקי יותר, ירידה במשיכה לפרטנרים ביחס לאינטרנט או צורך בסרטים קיצוניים יותר. מומחים קוראים לאפקטים אלה "סובלנות". הם עשויים להצביע על תהליך התמכרותי במוח.
רוב הבעיות מתחילות עם אפקט קולידג' הערמומי והמונע מחדשנות אשר מבטיח שתעשה את תפקידך כאשר פרטנריות מתאימות נמצאות בסביבה גם אם היה לך מספיק סקס. לגנים שלך לא אכפת מה הכי מוריד את המתח שלך, שומר על הבריאות שלך או משמר את מערכות היחסים שלך. הם באופן אוטומטי מעודדים אותך לתפוס כל הזדמנות אשר תשחרר כמות מקסימלית של דופמין.