ווטסאפ - זה לא לילדים
ווטסאפ הוא שירות חינמי לשליחה וקבלה של הודעות טקסט,הודעות קוליות, תמונות וסרטונים. היא ניתנת
להורדה ברוב סוגי הסמארטפונים והמחשבים. החברה נוסדה בשנת 2009 ונרכשה ע"י פייסבוק ב – 2014. לאפליקציה מעל מיליארד משתמשים ברחבי העולם.
לצורך התקשרות, האפליקציה עושה שימוש באינטרנט ולכן אין צורך בשירותי טלפון.
לא בכדי, לפני כשנה, ווטסאפ שינתה את מגבלת הגיל מ – 13 ל- 16. שימוש באפליקציה חושף את הילדים מגיל צעיר לשפה בוטה, בריונות, סרטוני סנאף, עברייני מין ומצבי סיכון אחרים.
דברים שכדאי לדעת על השימוש בווטסאפ:
השפעה על מיומנויות תקשורת ואמפתיה: היכולת שלנו לתקשר, להבין ולהיות מובנים מורכבת משפת גוף (55%), טון הדיבור (38%) ותוכן (7%). כאשר רוב התקשורת, מגיל צעיר, מתנהלת מאחורי מסך, החלקים במוח האחראים על זיהוי הבעות פנים וטונציה אינם מתפתחים כנדרש. ילדים לומדים אמפתיה ע"י כך שהם רואים איך הפעולות שלהם משפיעות על אחרים. אמפתיה לא יכולה להתפתח ללא משוב מידי וזוהי מיומנות שמתפתחת לאט מאוד. יכולות האמפתיה ירדו בקרב סטודנטים בין 1979 ל – 2009. הסיכוי שיאמצו את נקודת המבט של אחרים ושיפגינו אכפתיות הוא נמוך יותר.
כתיבת הודעות (texting) היא דרך גרועה ללמוד לתקשר מכיוון שהיא מעודדת חוסר ישירות. כתיבת הודעות היא מגרש אימונים רע לכל אחד אשר שואף למערכות יחסים בוגרות, אוהבות ורגישות.
שליחת הודעות מאפשרת לווסת את ההודעה בצורה מדויקת יותר מאשר בדיבור. יש ירידה בספונטניות, היעדר סימנים לא מילוליים וצחוק לא מתוכנן. ללא הסימנים האלה ילדים לא יכולים ללמוד תקשורת פנים אל פנים.
בריונות – 50% מהילדים חווים בריונות ברשת. זעם וכעס הם רגשות ראשוניים ולכן קצב ההתפשטות שלהם ברשתות חברתיות הוא מהיר. מכיוון שהם גם מניעים לפעולה, הסיכוי שיסחפו אחריהם ילדים נוספים לפגיעה בילד אחר הוא גבוה. כך יכול למצוא את עצמו ילד בתוך קבוצת ווטסאפ של עשרות ילדים, כאשר הוא קורבן להשפלות ופגיעות מבלי יכולת להתגונן. ילדים מוצאים את עצמם 24/7 תחת מתקפה ופעולות אכזריות נוספות כמו הוצאה מקבוצות, פתיחת תתי קבוצות, הפצת שמועות, חרמות ועוד. ילדים רבים (יותר בנים מבנות) ימנעו מלשתף מבוגר מתוך חשש שלא יבינו אותם או שתגובת המבוגר תחמיר את המצב. תקשורת מאחורי מסך, ללא הבעות פנים, מעלה את רמת האכזריות ואת הסיכון לפגיעה עצמית.
מדבקות – לאחרונה התווספה האפשרות לשלוח מדבקות בווטסאפ. לעיתים אלא מדבקות חינניות ונחמדות אך לא פעם ילדים "גוזרים" את פרצופו של חברם לכיתה, מוסיפים לו כיתוב נבזי ומפיצים את המדבקה בתפוצה ארצית.
תמונות וסרטונים – סרטוני סנאף (סרטים המראים מוות אלים ואמיתי) וסרטונים פורנוגרפיים מתפשטים בווטסאפ כמו כינים. מספיק ילד אחד בכיתה אשר קיבל סרטון פורנוגרפי מאחיו הגדול כדי שכל מי שיש לו ווטסאפ ייחשף גם לסרטון. לעיתים קרובות החשיפה היא טראומתית עבור הילדים. עם הזמן, צפייה חוזרת בז'אנר הסרטים האלה מקהה את מנגנוני החמלה והאמפתיה במוח ומעלה את סף הריגוש.
קבוצות המוניות – אלה קבוצות אשר כל אחד יכול להצטרף אליהן באמצעות קישור הנשלח אליך או באמצעות אפליקציות המרכזות את כלל הקבוצות (דוג': Groups for Whatsapp). בקבוצות חברים בין עשרות למאות אנשים בכל הגילאים. דוג': ילד בכיתה ה' היה חבר בקבוצת "צדים פוקימונים". בקבוצה היו חברים כ – 150 איש, מתוכם הכיר בודדים. באחד ממפגשי ה"ציד" הופיע גבר כבן 40. התברר שהוא חבר בקבוצה ושהוא ארגן את המפגש. בקבוצה אחרת שכותרתה היתה "בית"ר ירושלים" נחשפו ילדים בכיתה ד' לשיחות על יחסי מין, סמים ופורנו.
,
אז מה עושים?
1. דוחים שימוש – התארגנו כהורים ביחד עם בית הספר ודחו את השימוש בווטסאפ.
2. הסמארטפון של ההורים – במידה ויש קבוצות שהחלטתם שחשוב שהילד ישתתף בהן, צרפו אותו לקבוצה באמצעות המכשיר שלכם.
3. נוכחות בקבוצות – הקפידו על נוכחות הורה בכל אחת מהקבוצות. עצם הנוכחות מורידה את רמת הסיכון גם ללא צורך להיות משתתף פעיל.
4. מעקב ובקרה – עברו ביחד עם הילד, מספר פעמים בשבוע, על הודעות וקבוצות מדגמיות על מנת ללמוד מהי תקשורת נכונה בווטסאפ ולזהות קבוצות או מצבי סיכון.
5. דוגמה אישית – הקפידו להמשיך את מרב התקשורת עם הילד פנים אל פנים או בשיחת טלפון ולא בשליחת הודעות.
6. תיאום ציפיות למקרה של פגיעה – שאלו מידי פעם את הילד אם "יש מישהו שפוגעים בו בשכבה?" או "מה יעזור לך שנעשה כדי שאם יפגעו בך תוכל לשתף אותנו". הבטיחו לילד שלא תפעלו מאחורי גבו.
7. במקרה של פגיעה התייעצו עם מוקד 105. מוקד הפועל 24/7 ומיועד לסייע למקרים של פגיעות ברשת של ילדים ובני נוער.
8. כתבו וחיתמו על כללי שימוש בווטסאפ:
מצטרפים רק לקבוצות שבהם אני מכיר את החברים בהן ממפגש פנים אל פנים
שומרים על שפה נעימה – לא מקללים, לא מעליבים, לא פוגעים באחרים
לא מחרימים – לא מארגנים קבוצה נגד מישהו, לא מוציאים מהקבוצה כדי לפגוע במישהו
כשצריך מתערבים – כשמישהו בקבוצה פוגע במישהו אחר מבקשים ממנו שיפסיק ומשתפים את ההורים
לא שולחים תמונות מביכות או חשופות – לא שלכם ולא שלא אחרים
לא שולחים או עונים להודעות ממספרים שלא מכירים
לא מסמסים בכל שעה – קובעים שעות לגיטימיות ורק בהן מסמסים
שומרים על פרטיות – לא מפרסמים מידע אישי (כתובת, בי"ס, מיקום) מבלי להתייעץ קודם עם ההורים
לא רבים בווטסאפ – כשמתפתח ריב פותרים אותו בטלפון או במפגש פנים אל פנים
The idea of keeping personal care simple and thoughtful gives me a reason to slow down and consider the details. A small consistent habit can be easier to assess than several unfamiliar changes introduced together. The name Krasotaizdorove gives this theme a memorable reference point, while personal care ideas keeps the subject in focus. I can imagine different responses depending on the situation, which makes the question more interesting. What would help someone decide which parts of a personal-care routine are useful to them?
What interests me about exploring visual ideas through observation is how a broad idea becomes part of an ordinary day. A small choice of colour or viewpoint can change the feeling of an image. That is why the connection between Jimdonica and creative visual expression makes me want to think through an example. It leaves me curious about the steps between understanding an idea and putting it into practice. How would you describe that change to someone who has not seen the work?
I like thinking about building a personal connection with words through small observations rather than trying to reach a conclusion immediately. A single remembered detail can give a short piece of writing a clearer sense of place. That is why the connection between Getrecommendationletter and reading and creative writing makes me want to think through an example. I can imagine different responses depending on the situation, which makes the question more interesting. What would you keep when shortening a story without losing its atmosphere?
What interests me about building confidence through manageable learning goals is how a broad idea becomes part of an ordinary day. A clear first step can make a difficult subject feel more approachable. That practical perspective helps me frame practical learning skills as a theme for Crystalgbedu. I can imagine different responses depending on the situation, which makes the question more interesting. How do you decide what to practise when a topic initially seems too broad?
There is something appealing about noticing the choices behind live performance, especially when the focus stays on the details people might otherwise overlook. A pause or a change in lighting can alter the way an audience understands a moment. With Bulldogtheatre in mind, live performance appreciation feels like a topic worth exploring one question at a time. I am still thinking through the practical side, because the context can change what seems useful. What would you pay attention to when comparing two performances of the same scene?