הייתם שולחים ילד לבית ספר שיש בו 500 ילדים בלי אף מבוגר אחראי? כנראה שלא. האינטרנט הוא עולם של מיליארדי ילדים בלי אף מבוגר אחראי. אנחנו מלמדים אותם תזונה נכונה, זהירות בדרכים, נימוסים, הליכות. אנחנו חייבים ללמד אותם איך להתנהל בעולם המקוון. זה לא ידע מולד.
על פי נתוני איגוד האינטרנט הישראלי, אחד מכל שלושה ילדים חווה פגיעה ברשת. בריונות ברשת עלולה להיות הרבה יותר קטלנית מבריונות פנים מול פנים. יותר ילדים עלולים לנסות לפגוע בעצמם בגלל דברים שקורים מאחורי המסך כי רובינו מאחורי המסך הופכים להיות אנשים יותר אכזריים.
ההערכות הן שהגיל הממוצע בארץ לחשיפה לא רצונית לתכנים פורנוגרפיים הוא 9. איך זה קורה? כי פורנו הוא כמו כינים. מספיק ילד אחד בכיתה ג' שקיבל סרטון בווטסאפ מאחיו הגדול וזה מתפשט בכל השכבה. החוויה של ילד בן 9 להיחשף לסצנת פורנו היא שוות ערך לפגיעה מינית מבחינת היכולת של המוח להכיל ולעבד את זה. ילדים הם חקיינים של התנהגויות ומדיה מעצבת את התפיסות שלהם. לדוג', לא מזמן שלחה לי יועצת מבי"ס יסודי באזור השרון סרטון של שתי בנות בכיתה ה' שאזקו למיטה "בצחוק" בן נוסף, הצליפו בו וצילמו. היה ברור שזה חיקוי של משהו שראו במדיה. חיקוי של התנהגויות מיניות לא מותאמות פוגע בהתפתחות המינית התקינה.
ווטסאפ הוא בכלל עולם ללא חוקים וללא גבולות. ילדים מספרים שבקבוצות הווטסאפ שיח ציני ופוגעני שכיח יותר מכל דבר אחר. השפלה של ילדים באמצעות מדבקות בוטות המופצות לכל עבר, הדרה מקבוצות, פתיחת קבוצות שנאה הן פרקטיקות רווחת. הילד הנפגע נותר מחוץ לקבוצה חסר אונים וחרד ממה שמתרחש בה ללא יכולת לדעת ולשלוט. לפעמים יצרפו אותו כדי שיראה איך מטנפים עליו ואז יעיפו אותו שוב החוצה. לא מעט ילדים נגררים להשתתף בשיח הפוגעני מבלי בכלל שהם יודעים מי הקורבן ולצידם ניצבים צופים שחוששים להתערב. ילדים מדווחים שלמרות שהסגנון השלילי של השיח קשה להם הם נמנעים מלמחות בגלל המחירים החברתיים שהם עלולים לשלם ולכן נאלצים גם לקחת בו חלק. וכך, כמו במשל עם הצפרדע המתבשלת במים החמים מבלי שהיא שמה לב שהטמפרטורה הולכת ועולה גם הטמפרטורה בקבוצות עולה ועולה מבלי שהילדים ישימו לב לכך, עד שכבר מאוחר מדי לכבות את האש.
אמפתיה היא שריר שצריך לפתח ולטפח. היא מתפתחת בעיקר בתקשורת פנים אל פנים. כדי לפתח אותה ילד צריך את החוויה של להעליב חבר ולראות את הבעת הפנים שלו שמביעה פגיעה ועלבון וככה ללמוד לזהות עצב. מאחורי המסך היכולת הזאת מתנוונת. בעשור האחרון אנחנו רואים ירידה של 50% ביכולות האמפתיה של צעירים. ילדים אמפתיים הם ילדים שיודעים לקרוא סיטואציות חברתיות בצורה טובה יותר ויש להם יותר ביטחון עצמי. מקצועות העתיד ידרשו מיומנויות רכות כמו אמפתיה יותר מכל דבר אחר כי את היכולת הקוגניטיביות שלנו יחליפו מכונות.
עוד הקהיה של החושים נגרמת בגלל חשיפה מוקדמת ולא מווסתת לסרטוני סנאף. סנאף הוא ז'אנר של סרטונים שמציגים מוות אלים ואמיתי כמו דאעש, פיגועים והתאבדויות. לרוב סרטונים כאלה נשלחים בקבוצות ווטסאפ המוניות והפיתוי להקליק הוא גדול. הפעם הראשונה שילדים רואים סצנה כזאת היא טראומתית. אבל אחרי 10,20,30 פעם המוח מתרגל ומפתח כהות חושים. כך נשחקת עוד קצת החמלה האנושית ומושחתת הנפש.
בואו נדבר על אינסטגרם:
שליש מהבנות מדווחות שאינסטגרם גורם להן להרגיש רע עם הגוף שלהן. אחד מכל עשרה מתבגרים דיווח על מחשבות אובדניות בעקבות שיטוט באינסטגרם ורבע מהם הרגישו שהם לא מספיק שווים. כמעט כל נערה מקבלת פניות מיניות בוטות מצד גברים שכוללות שליחת תמונות של איברי מין. באופן כללי אחד מכל תשעה מתבגרים חווה מפגש אונליין עם מבוגר שחתר לייצר איתו קשר מיני
בגיל ההתבגרות יש מתבגרים שיקחו חלק בסקסטינג – שיחות מיניות ברשת. כל עוד זה נעשה ברצון והסכמה של הצדדים אין עם זה בעיה. הבעיות מתחילות כשמוחלפות ביניהם תמונות אישיות וחשופות שבהמשך משמשות לסחיטה מינית או לחלופין להתרברבות בפני חברים וכך הופכות לוויראליות. ולזה תוסיפו את מאות אלפי הפדופילים המסתובבים ברשת באין מפריע ויפתו ילדים לשלוח להם תמונות עירום תמורת סקין בפורטנייט. רוב האירועים בהם מטפל המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת - מוקד 105 - הם סביב פגיעות מיניות. הרשתות המובילות שבהן מתרחשות הפגיעות האלה הן אינסטגרם וווטסאפ.
אנחנו יודעים שיש פער גדול בין מה שהורים חושבים שעובר על הילדים שלהם מאחורי המסך לבין מה שקורה בפועל. הילדים שלנו לא מוגנים ברשת. ומי שצריך להגן עליהם הם אנחנו ההורים.
אז מה עושים?
קודם כל היו נוכחים בחיים שלהם. מחקר ישראלי שפורסם השנה ע"י ד"ר מיכל דולב-כהן וצמרת ריקון, מצא שככל שהסחת הדעת ההורית תכופה יותר וככל שהשימוש בטכנולוגיה בידי ההורים מוגזם יותר, כך הקושי הנפשי של הילדים גדול יותר. בכלל, בכל פעם שהילד שלכם פונה אליכם ולא הרמתם את הראש מעל המסך התקרבתם עוד קצת ליום שבו הוא יפסיק לפנות. ילדים היום חווים הורים נוכחים בהיעדרם. ילדים לומדים כמה הם חשובים ומעניינים מההורים שלהם והחוויה של לא מעט מהם היא שלא משנה מה הם יעשו, הם לעולם לא יהיו אטרקטיביים כמו המסך. זה לא אומר שבכל פעם שהילד פונה אליכם צריך לעזוב הכל אבל אם אמרתם לו שעוד 3 דקות אתם איתו אז חיזרו אליו ושימו את הטלפון בצד הפוך על שקט, כי זה לא שלנו אין כוח רצון אלא שבצד השני יושבים אנשים שמטרתם לערער את כל הווסתים הפנימיים שלנו.
דחו ככל האפשר את גיל מתן הסמארטפון לילד. כדי לעמוד בלחצים החברתיים שמופעלים עליכם ועל הילד, תתארגנו עם הורים אחרים והיעזרו במיזם "תנו לגדול על שקט" כדי לייצר רשת תמיכה הורית כיתתית. אפשר להיעזר בפתרונות ביניים כמו טלפון או שעון בטוח. היכולת למנוע חשיפה לתכנים לא מותאמי גיל פוחתת משמעותית ברגע שלילד יש טלפון חכם אישי שלו.
התייחסו למתן טלפון כמו לקבלת רישיון רכב - לא בכל גיל, לא בבת אחת ועם חניכה צמודה.
הכירו את האפליקציות ואת המשחקים. לא כדי לרגל אחריהם אלא כדי להתחבר לעולם שלהם ולדעת מה לשאול ועל מה לדבר. חינכו אותם לשימוש נכון. החלטתם לאפשר לילד אינסטגרם? בשלושת החודשים הראשונים בקשו לראות כל תמונה לפני שהוא מעלה אותה, כל עוקב לפני שהוא מאשר אותו. למדו אותו מה מותר ומה אסור. הגדירו ביחד את הגדרות הפרטיות.
נסחו כללים למה משתפים ומה לא משתפים ברשת. תלו את הכללים במקומות בולטים בבית וחיזרו עליהם שוב ושוב כמו מנטרה.
התקינו תוכנות סינון ובקרה. הן לא תחליף לחינוך אבל בהחלט מצמצמות את הסיכון לחשיפה לתכנים לא מותאמים ומתריעות בפניכם על מצבי סיכון שהילד נתקל בהם.
מקמו את קונסולות המשחקים והמחשב במרחבים משותפים בבית. כאלה שאתם יכולים מידי פעם לעבור ליד ולנטר את המשחק, מי המשתתפים ולשמוע איזה שיח מתקיים שם. בכלל כדאי לשחק איתם במשחקי המחשב. זאת הזירה שלהם. קורים שם גם דברים טובים. שאלו אותם מה מלהיב אותם שם, מה ההישגים שלהם.
עיזרו להם לפתח חשיבה ביקורתית. חשיבה כזאת לא מתפתחת באמצעות הטפות ונאומים אלא דרך שאילת שאלות והבעת עמדות. השתמשו באירועים שקרו או אפילו כאלה שהמצאתם, התאימו את האירוע לגיל הילד ושתפו אותו כטריגר לשיחה. אחרי השיתוף שאלו מה הוא חושב על זה? אם זה משהו שקרה בשכבה או יכול לקרות? אל תבקשו לדעת שמות של חברים כי זה מייצר התנגדות. המשיכו לשאול שאלות מתוך עניין וסקרנות. לא שאלות רטוריות. מה היית עושה במצב כזה? מה היית עושה אם זה היה קורה לחבר שלך? גם אם אתם לא מסכימים עם התשובות אל תביעו אכזבה או זעזוע. אבל, הביעו בצורה ברורה את עמדתכם ואיך אתם מצפים שינהג מבלי לשפוט את דעתו. לא להירתע כשהוא אומר "אתה חופר" או "בומר". גם לא לנסות לשכנע. המסרים האלה מחלחלים כאשר הם מועברים שוב שוב. בוודאות.
עשו תיאום ציפיות למקרה של פגיעה. ילדים נוטים שלא לשתף כשהם חוששים מתגובת ההורה. בררו מדי פעם אם יש מישהו שפוגעים בו בשכבה. תשאלו אותם מה הם צריכים מכם כדי שאם מישהו יפגע בהם הם ישתפו אתכם. תסכמו מראש כיצד תנהגו ותבטיחו להם שלא תעשו דברים לא ידיעתם.
בגילאים הצעירים, אם הילדים פעילים בווטסאפ, תקפידו על נוכחות הורה אחד לפחות בקבוצות הווטסאפ. כמו שנוכחות מורים בחצר בית הספר מפחיתה משמעותית את רמת האלימות כך גם נוכחות מבוגרים בקבוצות הווטסאפ.
בחינוך מניעתי אנחנו רוצים להכין את הילד לסכנות שהוא יתקל בהן לפני שזה קורה. לדוג', עם חשיפה לפורנוגרפיה, מומלץ להתחיל בלהסביר שיש ברשת תמונות וסרטונים של אנשים עם מעט מאוד בגדים או בלי בגדים בכלל. אם הילד עדיין לא נחשף למילה פורנו אפשר להגדיר אותן כתמונות רעות. ההמשגה עוזרת לילד לקטלג את מה שהוא רואה ואז לפעול בהתאם. תשאלו אותו אם קרה שנחשף לזה? לאחר מכן תציידו את הילד בתוכנית פעולה: כשאתה נתקל בתמונות כאלה תכבה את המסך ותבוא לשתף אותנו. אנחנו אף פעם לא נכעס. כשהוא בא לשתף שבחו אותו על השיתוף ושאלו אותו אם ירצה לספר מה ראה או מה הרגיש כשראה. אל תשפטו שום רגש. עצם השיתוף מצמצם את הסיכון בהפיכת החוויה השלילית לטראומתית.
עם מתבגרים דברו על שליחת תמונות חשופות ואינטימיות ברשת. הסבירו להם שברגע שתמונה כזאת נשלחת, גם אם זה לחבר הכי טוב, זה כמו להפקיד בידיו רימון חי. מתישהו זה עלול להתפוצץ והנזק הוא עצום. המליצו להם לעולם לא לשלוח תמונות כאלה, ואם כבר שולחים אז אף פעם בלי פנים או סימנים מזהים אחרים.
הכירו לילדים את מוקד 105. מוקד טלפוני הפעיל 24/7 ותפקידו לטפל בכל פגיעה של ילדים ברשת.