הורים רבים חשים שהם מתקשים ליצור שיחה משמעותי, עם ילדיהם. לרוב, כאשר הילד חוזר מבילוי או מבית הספר, ההורה
ישאל אותו "איך היה?". במקרה הטוב הוא יקבל תשובה בסגנון "בסדר", "סבבה", "כיף". במקרה הפחות טוב הואישמע נהמה בעוד הילד בדרכו לחדרו ושניות אח"כ נסגרת הדלת. שאלת המשך לעיתים קרובות תיתקל במבט חסר סבלנות או בטענה על חפירה.
ילדים לרוב אינם מודעים לפער הזה בין הציפייה של ההורה לשיתוף ולבין תחושת ה"מידור" שהילד מעביר. לרוב, כאשר אני שואל אותם על כך הם אינם מבינים היכן הבעיה. כמו שאמר לי לא מזמן נער בכיתה ט' "שאלו אותי איך היה, עניתי שהיה כיף. זה מה שהיה".
בחוייה של הילד, הדברים המשמעותיים אשר קורים לו בביה"ס או בבילוי נתפסים כזוטות בעיני המבוגרים ולכן לא מעניינים אותם. לרוב הילד לא באמת מבין מה מעניין את ההורה ולכן גם אינו משתף.
הכלל במקרה הזה הוא מאוד פשוט - אצל ילדים שאלה פתוחה תזכה בתשובה סגורה. אתם רוצים לדעת איך היה, תשאלו שאלות קונקרטיות. עם הזמן הילד יבין מה מעניין אתכם וייתכן ואף ישתף ביוזמתו.
אז איך לשאול את הילד ,'איך היה?' מבלי לשאול 'איך היה'?
1. מה הדבר הכי מצחיק שקרה היום בבית ספר?
2. מה עצבן אותך היום?
3. אם היית מורה, איזה שיעור היית מעביר?
4. למי אתה חושב שהיית יכול להיות נחמד יותר היום?
5. באיזה שיר היית מחליף את הצלצול?
6. אם היית קורא מחשבות, לאיזה מורה היית רוצה לקרוא את המחשבות? לאיזה מהחברים לכיתה היית רוצה לקרוא את המחשבות?
7. אם היום שלך היה אימוג'י, איזה אימוג'י הוא היה?
8. מה שלושת הדברים שילדים מדברים עליהם בהפסקות?
9. תספר לי דבר אחד מעניין שלמדת היום?
10. אם היית יכול ללכת רק לשיעור אחד, לאיזה שיעור היית הולך?
וכן הלאה..
זכרו שמותר "לחפור" אך יש לחפור במידה :)