אלכוהול והמוח של המתבגר

שתיית אלכוהול בקרב מתבגרים – היקפי התופעה

על פי ארגון OECD השתייה בקרב בני נוער עלתה דרמטית משנת 2000 ושיעור הצעירים ששתו שתיית בינג' (כלומר, צרכו 4-5 מנות משקה בפרק זמן של שעתיים) לפחות פעם אחת לפני שמלאו להם 15 עלה מ – 30% ל – 35% בקרב בנים ומ – 26% ל – 41% בקרב בנות. שתיית בינג' מגדילה את הסיכוי לתאונות דרכים, התנהגות מינית לא אחראית והרעלת אלכוהול ובעלת השפעה ארוכת טווח, כנראה בלתי הפיכה, על המוח המתפתח של בני נוער.

המוח של המתבגר

בשנות ההתבגרות יש ירידה משמעותית בחומר האפור (החלקים במוח שקשורים בחשיבה ורגש) ועלייה בחומר הלבן (ה"נתיבים" אשר מחברים בין אזורים שונים במוח). אצל מתבגרים החומר הלבן מגיע למלוא הצפיפות שלו באונה הקדמית – האזור האחראי על שיקול דעת, קבלת החלטות ושליטה בדחפים – בסביבות גיל 24. היעדר חומר לבן היא אחת הסיבות בגללה בני נוער נוטים לקחת סיכונים.

האונות הקדמיות, הכוללות את קליפת המוח הקדמית (הקורטקס הקדמי), שולטות על רוב פעולות המוח. כמו לוח בקרה ראשי, האונות הקדמיות דואגות שהכל יתפקד.

על מנת שהמוח יתפקד כמו שצריך, אזורים שונים עם תפקידים שונים צריכים לעבוד ביחד. האונות הקדמיות קשורות לארגון הפעולות של המוח ולוודא ש"הכינורות" מנגנים עם "כלי ההקשה". הם מארגנים ומנצחים על האינטראקציות במוח.

אזורים בהם האלכוהול פוגע אצל מתבגרים

האונות הקדמיות

קליפת המוח הקדמית (ממוקמת מאחורי העיניים) היא "מרכז ההוצאה לפועל". היא חיונית לבחינה של סיכונים ורווחים ולבלימת החיפוש אחר סיפוקים מידיים (כמו סמים ואלכוהול) על פני מטרות ארוכות טווח (כמו המבחן במתמטיקה בשבוע הבא). האזורים הקדמיים האלה עוברים ארגון מחדש בזמן ההתבגרות. ללא אונות קדמיות מפותחות, מתבגרים פחות מסוגלים לשקול תוצאות שליליות ולבלום התנהגויות אימפולסיביות ולקיחת סיכונים כמו שתיית בינג'.

ההשפעה היא מעגלית. אונות קדמיות מפותחות פחות מאפשרות למתבגרים לשתות בצורה מסוכנת, בעוד ששתייה עוד יותר פוגעת בהתפתחות של האונה הקדמית. כל פגיעה בהתפתחות המוח של המתבגר בשלב הקריטי הזה עלולה לפגוע ביכולות הלימודיות שלו ובקליטת מידע חדש.

ההיפוקמפוס

ההיפוקמפוס אחראי להפיכה של מידע חדש לזיכרון קבוע. מחקרים מראים ששתייה בגיל מוקדם מתורגמת לביצועים נמוכים במבחני זיכרון, קשב ותפיסה מרחבית. אדם ששותה באופן מוגזם בגיל ההתבגרות מסתכן בפחות חומר אפור בהיפוקמפוס, ואמיגדלה קטנה יותר (חלק הממוקם ליד ההיפוקמפוס ושולט על התגובה לפחד, הפרשות הורמונים והיווצרות זיכרונות רגשיים).

אזור הגמול

באזור זה יש ירידה דרמטית של דופמין בגיל הזה. הירידה עלולה להגביר את הנטייה של מתבגרים לחיפוש אחר ריגושים. גירעון בדופמין גורמת לחלקים במוח אשר קשורים לרגשות להשתוקק לתגמולים מידיים. מכיוון שקליפת המוח הקדמית, שעוזרת לשלוט על חלק מהדחפים, עדיין לא התפתחה במלואה, עלול להיות קשה יותר למתבגרים להתנגד להזדמנות להנאה. רגישות לדופמין מעודדת מתבגרים לשתות עוד אלכוהול מכיוון שאלכוהול מציף את מעגלי המוח במוליך העצבי הזה.

שתיית מתבגרים לעומת שתיית מבוגרים

מתבגרים, לרוב, שותים בתדירות נמוכה יותר ממבוגרים, אך נוטים לשתות בכמויות גדולות בהרבה.

בניגוד לתרופה נגד דיכאון או נגד חרדה אשר נקשרת לסוג אחד של רצפטור ולא נוגעת ברצפטורים אחרים, אלכוהול נקשר ומשנה תפקודים של כמעט כל סוג של רצפטור במוח – כבר מהמשקה השני. חלק מההשפעות האלה חזקות משמעותית על תאי מוח של מתבגר מאשר במוח של מבוגר.

בניגוד למבוגרים ששותים, שכנראה יתחילו לעוות מילים, לאבד שיווי משקל ובאופן כללי להרגיש קצת מעורפלים אחרי כמה כוסות, המוח של המתבגר מגיב פחות להשפעות קצרות הטווח של האלכוהול. פגיעה ביכולות החברתיות ותחושת רגיעה הרבה פעמים הם רמז להגבלת כמות האלכוהול. אולם, מתבגרים יכולים לשתות הרבה יותר ממבוגרים לפני שהם מתחילים להיות ישנוניים מספיק כדי להפסיק. הם גם פחות רגישים לתופעות של שתיית יתר כמו האנגאובר אשר גם עוזרת לרסן שתייה אצל מבוגרים.

במחקר חוקרים נתנו לבנים בגילאי 8-15 0.5 מ"ל אתאנול לכל ק"ג משקל גוף אשר העלו את רמות האלכוהול בדם אל מעבר לרמת ההרעלה אצל מבוגרים. אולם בקרב המתבגרים לא נראו סימנים של הרעלה או השתכרות.

מחקרים אשר השוו בין צעירים בגילאי 21-24 למבוגרים בגילאי 25-29, גילו שהאלכוהול פגע בקבוצה הצעירה ברמה גבוהה יותר. עם רמות אלכוהול אשר הביאו את רמת האלכוהול בדם שלהם למעט מתחת למה שמותר לפי החוק, אצל הצעירים נפגעה הרבה יותר היכולות ללמוד ולעבד מידע חדש.

השילוב של סימנים מינימליים להרעלה עם פגיעה מקסימלית, מסביר למה מתבגרים חווים דמדום חושים (blackout) בו הם לא מצליחים להיזכר באירועים אשר קרו בערב של שתייה כבדה ללא אובדן הכרה. בנוסף, טווח קשב יורד בימים שאחרי והקושי לקרוא פסקה ולזכור מה קראת. למרות שהזיכרון חוזר בתוך כשבוע, אף אחד לא באמת יודע אילו נזקים ארוכי טווח נגרמים.

שתיית מתבגרים – שוט אחרי שוט

אחרי משקה אחד – אלכוהול מדכא, כלומר הוא מאט את התפקוד של מערכת העצבים המרכזית. אז אחרי משקה אחד, בגלל שרמת הורמוני הדחק (stress) כמו אדרנלין וקורטיזול יורדות, עשויים להרגיש רגיעה ופחות מתח. מכיוון שאלכוהול חוסם חלק מהמסרים אשר מנסים להגיע למוח, הוא עשוי לשנות תפיסה, רגשות, תנועה ושמיעה. מתבגרים הרבה פחות רגישים ממבוגרים להרבה מההשפעות הלא רצויות של האלכוהול אשר לרוב מהוות רמזים להגביל שתייה. הם יכולים לשתות כמות כפולה לפני שהם מרגישים משהו.

אחרי 3 משקאות – ירידה בקואורדינציה, ראיה מטושטשת, גמגום ועלייה בסיכוי להתנהגויות מסוכנות. תאונות דרכים שכיחות בשלב הזה כי האדם יכול לזוז, ער וחושב שהוא בסדר.

אחרי 5 משקאות ויותר – בשלב הזה רוב האנשים מתנדנדים, מאבדים קואורדינציה ונהיים מבולבלים. הם עשויים להיות חברותיים מדי, דברנים או תוקפניים וכועסים. שתיית כמות גדולה מעכבת את היכולת של הגוף לחמם את עצמו ועשויה לגרום לדמדום חושים. שתיית יתר מביאה לרמות נמוכות של סוכר בגוף, עוויתות, תרדמת ואף מוות.

השפעה ארוכת טווח

מחקרים מראים שמתבגרים ששותים הרבה מראים קשב נמוך יותר, זיכרון, ותפקוד ירוד במרחב גם במשך חודש לאחר הימנעות מאלכוהול. נבדקו בני נוער "ממוצעים": מעט ניסיון עם אלכוהול, שותים ברמות השכיחות לבני נוער, לא היו להם נטיות התמכרויות, לא השתמשו בסמים אחרים וללא בעיות נפשיות. כלומר נראה שגם מתבגר "נורמלי" ובריא אשר שתה שתיית בינג' (דוג': 4-5 מנות משקה במסיבה בסופ"ש אבל לא שותה במשך שבועות לאחר מכן) מראים הבדלים באופן בו המוח מתפקד בהשוואה למתבגרים אשר לא שתו בכלל.

מחקרים אחרים הראו ירידה בנפח של קליפת המוח הקדמית וההיפוקמפוס במתבגרים גם לאחר רק כמה שנים של שתייה כבדה – שינויים אשר סביר להניח שפגעו ביכולות הלמידה והזיכרון למשך שנים לאחר מכן.

חשיפה חוזרת לאלכוהול בשנות ההתבגרות עשויה לייצר דפוס של רגישות יתר להשפעות האלכוהול על למידה וזיכרון גם בשנים לאחר מכן. בנוסף, יורדת הרגישות להשפעות המרגיעות של האלכוהול.

מחקרים מראים שככל שגיל תחילת השתייה הלא מבוקרת נמוך יותר (במסיבת פורים עם חברים במקום שתיית כוס יין בארוחה משפחתית), הסיכוי שלו לשימוש לרעה באלכוהול בהמשך חייו גבוהה יותר.

בסקר שבוצע על קבוצת מתבגרים בני 15 אשר השתמשו לרעה באלכוהול בדקו אותם שוב 8 שנים לאחר מכן. אלה אשר המשיכו להשתכר לעיתים קרובות, הראו את הביצועים הגרועים ביותר במבחנים אשר דרשו מיקוד וריכוז לצד ביצוע משימות במרחב. אולם אלה אשר לא שתו לאורך השנים הראו הבדלים זניחים בביצועים שלהם מול מתבגרים אחרים אשר כמעט ולא שתו מעולם.

שילוב של משקאות אנרגיה

משקאות אנרגיה עתירי קפאין (50-505 מ"ג בפחית). קפאין מנטרל את ההשפעה המרגיעה של האלכוהול (ומאפשר למתבגרים להישאר ערים יותר זמן ולשתות יותר) אבל הוא גם מסיר את המנגנונים הפנימיים של הגוף לדעת מתי הגזמנו. שילוב אלכוהול עם משקאות אנרגיה מגדיל את הסיכון פי 3 להרעלת אלכוהול ופי 4 לרצות לנהוג ברכב חזרה הביתה.