לא מזמן, בשעה שהסתובבתי בשדרה ליד הבית שלי, נתקלתי בתינוק בן שנה וחודשיים בוכה בכי היסטרי ואימו מנסה להרגיעו. לאחר מספר רגעים של בכי, ניגשתי לאמא ושאלתי אותה אם הכל בסדר. היא ענתה: "כן, לקחתי לו את הטבלט". נראה היה כאילו התינוק הגיב ב"שבירת קריז".
השהייה מול המסך הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהילדות המודרנית. ילדים בכל גיל מבלים שעות על גבי שעות מול טאבלטים, סמארטפונים, מסכי מחשב וטלוויזיות.
ילד הנולד היום יבלה עד גיל 7 שנה שלמה, 24 שעות ביממה, בצפייה במסכים (שביעית מחייו). עד גיל 18 יהיו אלה 3 שנים מחייו ועד גיל 80, 17.6 שנים בצפייה במסכים.
זה לא תמיד דבר שלילי. אפליקציות חינוכיות ותוכניות טלוויזיה הן דרך מצוינת עבור ילדים לחדד את המוח המתפתח שלהם ולשפר את מיומנויות התקשורת, שלא לדבר על "פסק הזמן" שהמכשירים האלה מספקים להורים. אולם צריך לשים לב - מספר מחקרים מחברים בין עיכוב בהתפתחות הקוגניטיבית של ילדים לבין חשיפה רבה מדי למסכים.
שהייה רבה מדי מול מסך מעכבת פיתוח יכולות מיקוד, ריכוז, חלוקת קשב, רגישות לרגשות של אנשים בסביבתך והיכולת לתקשר איתם, פיתוח שפה ועוד.
בין הלידה לגיל 3 המוח מתפתח במהירות ורגיש במיוחד לסביבתו. בחוגים רפואיים זה נקרא "הזמן הקריטי" מכיוון שהשינויים שמתרחשים במוח בשנים אלה הופכים להיות התשתית עליה כל המיומנויות המוחיות המאוחרות יותר מבוססות. לצורך התפתחות נכונה של המוח הילד צריך גירויים סביבתיים מסוימים אשר המסך לא מספק. הנזק אשר נגרם למוח בשנים אלה עשוי להיות נזק לצמיתות.
טאבלטים הם הכלי הטוב ביותר ללמוד קיצורי דרך. בניגוד להורה אשר מקריא לילדו סיפור, סיפור אשר מסופר בטאבלט "מאכיל" אל הילד בכפית דמויות, מילים, תמונות – גירויים רבים בו זמנית. זאת במקום הזמן שצריך הילד לעכל את המילים של ההורה המספר, לדמיין את התמונה המתוארת ולעשות את המאמץ המנטלי כדי לעקוב אחרי העלילה. ילדים אשר "עוקבים" אחר סיפורים בטאבלט נהיים עצלנים. המכשיר מבצע את החשיבה עבורם, וכתוצאה מכך, השרירים הקוגניטיביים שלהם נשארים חלשים.
קושי ביצירת חברים
האונה הקדמית של המוח היא האזור האחראי על פענוח והבנה של מצבים חברתיים. זה האזור במוח שבו אנחנו חשים אמפתיה כלפי אחרים ולומדים כיצד לפרש את מאות הסימנים הלא מילוליים הקיימים בתקשורת - הבעות פנים, טון דיבור, שפת גוף – אשר מוסיפים את הצבע והעומק לקשרים בעולם האמיתי.
אז אם הילד מבלה את רוב זמנו מאחורי מסך במקום לדבר ולשחק עם ילדים אחרים, היכולות האמפתיות שלו – היכולת האינסטינקטיבית שלו לזהות מצבים ולחוש כלפי אחרים – תקהה, כנראה לתמיד.
פגיעה קוגנטיבית ומחלות נפש
שהייה מרובה מול מסך הוכחה כקשורה לירידה ביכולת לביצוע משימות, הפרעת קשב, קשיי למידה, אימפולסיביות מוגברת ויכולת מופחתת לוויסות עצמי (המתבטאת בהתקפי זעם).
שימוש יתר בטכנולוגיה נחשב לגורם סיבתי לעלייה בשיעורי דיכאון, חרדה, הפרעות תקשורת, אוטיזם, הפרעה דו קוטבית (מניה-דיפרסיה), פסיכוזה והתנהגות בעייתית של ילדים.
לחיים אין מתג ON/OFF
כל נגיעה במסך הטאבלט מביא לתגובה בצבע, צורה או קול. המוח של הילד מגיב בצהלה באמצעות המוליך העצבי דופמין, המרכיב העיקרי של מעגל הגמול שלנו המתחבר עם תחושת העונג. מנות הדופמין במוח יכולות להיות כמעט ממכרות, וכאשר הילד מתרגל לתגובה מיידית הוא ילמד שתמיד עדיף אינטראקציה עם הטבאלט מאשר עם העולם האמיתי.
מחסור בשינה
ילדים בממוצע ישנים שעתיים פחות בלילה בגלל הקושי להתנתק מהמסך. הדבר פוגע בהתפתחותם הפיזית והקוגניטיבית ובהישגיהם הלימודיים.
המלצות:
חשיפה לפי גיל:
גילאי 0-2 – להימנע לחלוטין מחשיפת תינוקות למסכים. אין אף מחקר המראה על יתרונות שלצפייה בטלוויזיה בגיל זה.
גילאי 3-7 – חצי שעה ביום
גילאי 7-12 – שעה ביום
גילאי 12-15 – שעה וחצי ביום
לאחר גיל 16 – שעתיים ביום
חדר שינה נקי ממסכים – את המחשב והטלוויזיה מומלץ למקם במקום מרכזי בבית אשר גם מייעל את הבקרה ההורית על התכנים הנצפים.
הימנעות משימוש במסכים כבייביסיטר
יצירת אלטרנטיבות לזמן המסך – חוגים, משחקים, הקראת ספרים, זמן עם ההורים
הימנעות משימוש במסכים בארוחות
דוגמא אישית של ההורים
עמדת טעינה ביתית למכשירים הניידים לפני שהולכים לישון