בריונות בבתי הספר - מדריך להורים



במפגש עם ילדים בכיתה ה' ממרכז הארץ התגאתה בפניי קבוצת בנים על כך שבעזרת חרם והקנטות בלתי פוסקות הצליחו בשנה שעברה לגרום לילד לעזוב את בית הספר. ילד אחר שיתף, שבהפסקות הוא נמנע מליטול חלק במשחק הכדורגל מכיוון שמי שנתפס כגורם לקבוצה להפסיד "חוטף מכות". ילדה אחרת אמרה שהפסיקה להשתתף בשיעורים מכיוון שכל אמירה "לא במקום" זוכה ללעג ובוז אשר לא פעם ממשיך גם בקבוצות הווטסאפ.

בשנים האחרונות הבריונות החברתית כבר מוגדרת כמגפה. מחצית מהילדים סובלים ממנה בבית הספר או ברשתות החברתיות ו - 1 מכל 5 ילדים גם סובל מבריונות פיזית.

יש לא מעט גורמים המשפיעים ומאיצים את ההסלמה אשר אנו חווים. החל מחשיפה מתמדת לתכנים ויזואליים אלימים באינטרנט, דרך דוגמא אישית שלילית בסדרות טלויזיה וראלטי וכמובן התקשורת מאחורי מסכים אשר אינה מביאה לידי ביטוי שני מרכיבים מרכזיים בתהליכי תקשורת בינאישית שהם שפת הגוף וטון הדיבור (מעל 90%).

כתוצאה מאלה ועוד אנו נמצאים בעידן של שחיקת החמלה והאמפתיה והדבר מקבל ביטוי בסריקות MRI של מוחות של מתבגרים אשר גדלו על ברכי האינטרנט והסמארטפונים.

אז מהי בריונות - כל התנהגות אלימה (מילולית או פיזית) בכוונה לפגוע במישהו אחר תוך חזרה על המעשים הפוגעים באותו אדם במשך זמן.

האלימות רבה יותר ככל שהגיל יורד ולא פעם מבוגרים נושאים במשך שנים צלקות סביב בריונות שחוו בילדות.

הילד הפגוע והוריו

ילד שחווה בריונות מרגיש שחייו יצאו משליטה. למבוגר יש חלופות רבות בבחירת המסגרות החברתיות שבהן הוא לוקח חלק. כיתתו של הילד הפגוע היא כמעט המסגרת החברתית הבלעדית, מה שעשוי להוביל לחוסר אונים ולתחושה שאין לאן לברוח. בנוסף, אין לילד ידיעה מתי האלימות תסתיים וזה עלול להרגיש כאילו זה יימשך לנצח.

אנו חיים בחברה בה פגיעות נתפסת כחולשה ולא אומץ. ילדים פגועים מתביישים, מאשימים את עצמם במה שקורה להם, ולספר על כך להורים כמוה להודות בכישלון. לזה מצטרף החשש שההורה יפעל ללא שיתוף של הילד ורק יחמיר את המצב.

הילד הפוגע והוריו

הבריונים, במודע או לא, מציקים יותר לילדים שהסיכוי שיחזירו הוא נמוך. לעיתים בוחרים מישהו מכיוון שהקבוצה רוצה להתלכד סביב משהו (כמו ילד חדש שהגיע לכיתה).

הורים לילד פוגע נמצאים בחוויה שהם לא בסדר, שמבקרים את ההורות שלהם. התגובה הראשונה במקרים רבים היא הכחשה - "ככה זה ילדים"

על אלא מתווסף הרוב הדומם, "הקהל" בכל סיטואציה אשר נמנע מלהגיב או מצטרף לבריון מחשש שהבריונות תופנה כלפיו.

סימנים לילד שנפגע מבריונות:

  • ירידה במס' האירועים החברתיית אליהם הוא מוזמן או הולך

  • שינויים בהתנהגות

  • שינויים בגישה לבית הספר - הימנעות, חולי מדומה

איך לעזור לילד הפגוע

  1. חזקו אותו על כך שפנה אליכם: "אני מאוד שמח שבאת וסיפרת לי. זה בטח מצב לא נעים.."

  2. עודדו אותו שזה לא יימשך לנצח. אין מה לנסות לחפש סיבות נסתרות לבריונות כי לרוב אין באמת סיבה.

  3. סייעו לו לאתר חברים חלופיים - קרובי משפחה, חוגים, תנועת נוער

  4. בלו איתו זמן והפגינו איכפתיות ועניין שיהוו עבורו מקור כוח. עודדו אותו להשיב בהתעלמות או תגובה לקונית לכל תוקפנות שתופנה כלפיו.

  5. אל תגרמו לו לאבד פריבילוגיות - אין צורך להחרים לו את הטלפון. האינטרנט זה עולם שממשיך את השכונה.

  6. עזרו לילד לזהות את חוסר הצדק שנעשה כלפיו. שכל אחד היה נפגע במצב כזה.

  7. בנו יחד איתו תוכנית פעולה שתבוא ממנו ותהיה שלו.

  8. אל תפנו בעצמכם להורה של הילד הפוגע. סביר להניח שאתם אמוציונליים והשיחה תוביל להסלמה. היעזרו בגורם מתווך כמו מורה או יו"ר ועד הורים.

איך לעודד את הילד לשתף אתכם

  1. שאלו אותו - "מה אני צריך לעשות אחרת כדי לקבל ממך דיווח?"

  2. חדדו את ההבדל בין הלשנה לבין דיווח

  3. תרגלו על יבש - שוחחו על מצב דמיוני או כתבה בעיתון בנושא בריונות. חשוב שתגידו כיצד הייתם נוהגים אם זה היה קורה לילד שלכם, כדי שאם זה יקרה הילד ידע מה ההורה יעשה.

  4. עודדו לספר - גם אם לא לכם אז לחבר, מדריך, מורה, אח. עדיף בכל מקרה שהילד יספר למישהו ולא יישאר לבד. אם זה דבר נוראי זה מגדיל את הסיכוי שזה "ידלוף" ויגיע אליכם.


צרו איתנו קשר

054-2268369
רח' ויצמן 14, תל אביב